פסק-דין בתיק ב"ל 11142-09

1.         התובע קיבל גמלת הבטחת הכנסה במשך תקופה ארוכה. הנתבע טוען כי התברר לו שהתובע נוהג מנהג בעלים בנכס אביו המנוח באל רם. לפיכך נזקפה לחובת התובע הכנסה מנכס, אשר הופחתה מן הגמלה, ובשל כך אף נוצר חוב בגין קבלת חלק מן הגמלה שלא כדין. השאלה המתעוררת בענייננו הינה האם פעל הנתבע כדין כאשר ייחס לתובע זכויות בנכס אביו המנוח.

2.          ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.         התובע הגיש תביעה לגמלת הבטחת הכנסה ביום 29.2.2004. תביעתו אושרה ושולמה לו גמלה בשיעור מלא.  

ב.         ביום 28.2.2008 הגיש התובע תביעה חוזרת, וזו אושרה מחודש 4/2008.

ג.          במסגרת חקירות אשר נערכו על ידי הנתבע התברר כי לתובע הכנסה מבית אביו המנוח, אשר נפטר ביום 3.8.07. משכך, החל הנתבע לייחס לתובע הכנסה רעיונית מנכס זה למפרע ממועד פטירתו של האב, בסך 1,442 ש"ח. בשל כך, נוצר לתובע חוב בסך 9,902 ש"ח.

  3.        התובע טוען כי אין לו חלק ונחלה בנכס אביו, שכן הנכס נמכר עוד בחיי האב, וכי הוא נושל מירושת אביו. בטענתו זו מתבסס התובע על יפוי כוח בלתי חוזר, שנחתם בפני נוטריון, ועל פיו הועבר הנכס לשני בניו של התובע ולשתי אחיותיו. לפיכך הוא זכאי לתשלום הגמלה במלואה, ובכלל זה הפרשים עבור הגמלה ששולמה בחסר. כמו כן יש לבטל את החוב שנוצר בשל הטענה בדבר הכנסות מן הנכס.

            מנגד טוען הנתבע כי מדובר ביפוי כוח כוזב, וכי התובע ממשיך ליהנות מהכנסות מן הנכס, והוא נוהג בו מנהג בעלים.

4.       השאלה המתעוררת בעניינו הינה, אם כן, האם כדין נזקפה לחובת התובע הכנסה מנכס אביו המנוח באל רם. היה ויקבע כי אכן לתובע חלק בנכס אביו, כי אז תישאל השאלה מה גובה ההכנסה שיש לזקוף לחובת תובע.

          נציין עוד כי הנתבע טען גם להתיישנות התביעה, אך חזר בו מטענתו זו לנוכח האיחור הקצר בהגשת התביעה (סעיף 7 לסיכומי הנתבע).

5.          בעלות על הנכס באל רם

מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי אבי התובע רכש נכס באל רם בשנת 1986, ובנה עליו מרתף ומעליו קומה אחת. לאחר מכן בנה האב קומה נוספת (ע' 6 ש' 20-26, ע' 7 ש' 1-5). התובע התגורר עם אביו בכנס זה, שבו מרתף ו-2 דירות, עד שנת 2000 (ע' 7 ש' 15-17). כאמור לעיל טענתו העיקרית של התובע הינה כי אין לייחס לו הכנסה כלשהי מנכס אביו המנוח באל רם, שכן הנכס נמכר עוד בחיי אביו. להוכחת טענתו זו הציג התובע לפנינו יפוי כוח בלתי חוזר (נספח ד' לתצהירו, להלן - יפוי הכוח) על פיו מייפה אביו את כוחה של אשת התובע, הגב' מנאל איובי, למכור את הבית לשני בניו של  התובע - חמאד וחמזה ולשתי אחיותיו של התובע. האחיות, עפ"י האמור ביפוי הכוח, קנו אחיותיו את קומת המרתף, ואילו בניו קנו את 2 הקומות העליונות.

עיינו ביפויי הכוח האמור ומצאנו כי הוא אינו משקף את המציאות בפועל, ונפרט טעמינו לכך להלן.

4.         בראש ובראשונה יש לציין כי בנו של התובע, חמזה, אשר "קנה" את הנכס היה בעת ביצוע העסקה בן 12.  על כן אין כל משמעות מעשית למכירה, כל עוד מתגורר הבן עם הוריו. התובע נשאל האם אביו קיבל את מלוא התמורה עבור הנכס, כפי שכתוב בייפוי הכוח. כך השיב התובע:

ש. בייפוי הכוח מעבר לעובדה שהיא (אשת התובע- ד"פ)

מיופת כוח נרשם שהוא מודה שקיבל את מלוא מכיר

המכירה מידי הקונים. מישהו מכר, קנה משהו

ת. לא. הוא לא קיבל כסף אבל כתב שקיבל.

ש. מילד בן 12 קיבל

ת. חופשי, כך הוא כתב (ע'' 10 ש' 6-10, ההדגשה הוספה ד.פ.)